<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן זכאי</h1>
<h2>דף לא:</h2>
א"ר יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכים אלא למקום הועד. ובגמרא [ר"ה ל"א ע"ב] אמר אמימר דדוקא לענין עדות החודש דלא תהא מכשילן לעתיד לבוא, אבל לענין לוה ומלוה עבד לוה לאיש מלוה, והמלוה יכוף את הלוה [לדון] בכל מקום שהמומחה שם, אפילו אם אינו במקום בית הועד. ופירש רבינו יצחק בן אשר הלוי דהכי נמי מסקינן בסנהדרין פרק זה בורר [ל"א ע"ב], דאפילו אם יש ללוה להוציא כמה הוצאות יכופנו המלוה [לילך] למקום הועד. ומספקא ליה לרבינו אם בשאר תובע ונתבע שייכי הכי. כגון אם תבעו ירושה או פקדון, דיש לומר דכל מה שהתובע רוצה להוציא לילך למקום אחר אינו בחנם מפזר מעותיו. אבל הנתבע שמתכוין לדון בעירו מתכוין לדחות עצמו, וכופין אותו לדון שם לפי שיודע שהתובע לא יוציא מנה על מנה. ורפיא בידיה. ואפילו הכי מסיק דנראה לו דכל נתבע קרי לוה. ולדברי רבינו הא דמסקינן התם בסנהדרין [שם] והיבמה הולכת אחר היבם. והלא היבמה היא התובעת לחלוץ או לכנוס, והיבם הוא הנתבע. ומפיק מקרא דקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה דהיבם יכוף ליבמה [לילך] למקום שירצה. ש"מ דכל נתבע נקרא לוה וכופין אותה כדין לוה [ההולך] אחר המלוה. מדאיצטריך קרא לגלויי ביבם דכופה, דוקא יבם הוא כמלוה, הא שאר כל אדם כלוה כן נראה לי לדברי רבינו.
